גיבוי צילומי חתונה: כלל 3-2-1 ביום צילום אמיתי

שלושה עותקים, על שני סוגי מדיה, אחד מהם מחוץ לאתר. כולם יודעים לדקלם. הכשלים קורים בשמונה השעות שבהן זה לא נוח.

החלון שבו אתם חשופים

מהפריים הראשון ועד שהקבצים מועתקים בבית, יש לכם בדיוק עותק אחד של אירוע שאי אפשר לחזור עליו, בתוך תיק, במסיבה, עם משקאות.

החלון הזה נמשך בדרך כלל שמונה עד ארבע עשרה שעות, והוא הסיכון הגדול ביותר בכל העבודה.

לסגור אותו ביום עצמו

צלמו לשני כרטיסים כשהגוף מאפשר. גיבוי בתוך המצלמה הוא האמצעי היחיד שמגן עליכם במהלך האירוע. אם לגוף שלכם יש שני חריצים ואתם לא משתמשים בשני לגיבוי בחתונה, זה הדבר הראשון לשנות.

החליפו כרטיסים במקום למלא אותם. כרטיס מלא הוא נקודת כשל יחידה שמחזיקה את כל החופה. כמה כרטיסים חלקיים מפזרים את הסיכון, וכרטיסים זולים לעומת צילום חוזר שאי אפשר לעשות.

לעולם אל תפרמטו ביום עצמו. משום סיבה. קחו יותר כרטיסים במקום.

הפרידו את הכרטיסים פיזית. כרטיסים מצולמים בכיס אחר מהריקים, ואם יש צלם שני, פצלו את הסטים בין שני תיקים. תיקים נשכחים באוטו.

כשמגיעים הביתה

העתיקו לפני כל דבר אחר — לפני אוכל, לפני שאתם מסתכלים על פריים בודד. שני יעדים, ואמתו שהספירה תואמת לפני שהכרטיסים מתקרבים שוב לקורא כרטיסים.

ואז העותק מחוץ לאתר, רץ בלילה. זה העותק שאנשים מדלגים עליו כי הוא איטי ומעולם לא קרה כלום. הוא גם העותק שמציל אתכם כשכן קורה.

הכלל שבאמת מחזיק

כרטיסים לא מפורמטים עד שהצילומים קיימים בשלושה מקומות ופתחתם קבצים משניים מהם.

לא "כשגיביתי". כשפתחתם את הקבצים. עותק שלא אימתתם אינו עותק.