עבודה עם צלם שני: סנכרון שתי מצלמות, שני סטים של כרטיסים וגלריה אחת

צלם שני מכפיל בערך את הכיסוי שלכם ומשלש בערך את בעיות הפוסט־פרודקשן, אלא אם ארבעה דברים מוסכמים לפני היום.

הסכימו על אלה לפני החתונה

1. סנכרנו את השעונים. שני הגופים, לשנייה, בבוקר האירוע. זה הדבר בעל הערך הגבוה ביותר ברשימה, כי כל מה שבהמשך — מיזוג, סידור, התאמת רגעים בין מצלמות — תלוי בכך שחותמות הזמן מסכימות. שתי דקות של סטייה הופכות גלריה כרונולוגית לבלגן.

2. הסכימו על בסיס הצבע. אותה גישה לאיזון לבן, אותו פרופיל תמונה, רצוי אותו יעד לחופה. אתם לא מבקשים טעם זהה, אתם מבקשים שני סטים שאפשר לדרג יחד בלי שאחד מהם יילחם בכם.

3. חלקו לפי כיסוי, לא לפי זווית. החליטו מראש מי אחראי על הפעולה המרכזית ומי על החדר. הבזבוז הנפוץ ביותר בחתונה עם שתי מצלמות הוא שתי גרסאות יפות לאותו רגע ואף תמונה של הקהל מגיב אליו.

4. הסכימו על שמות קבצים והעברה. כרטיסים של מי, העברה של מי, איזו מוסכמת שמות, ועד מתי. "אשלח לך קישור" אינו תוכנית.

ביום עצמו

קשר או סימני יד לחופה. ברגע שהחדר שקט אי אפשר לנהל מחדש משא ומתן על כיסוי, אז זה חייב להיות מוחלט מראש.

החליפו עמדות ברגעים קבועים ולא ברציפות. שני צלמים שנודדים לאותה פינה הם הדרך להיווצרות פער.

בפוסט

העבירו את שני הסטים למקום אחד לפני הסינון, לא אחריו. סינון נפרד פירושו שתשמרו כפילויות של אותו רגע משתי המצלמות ולא תשימו לב.

דרגו את הסט של הצלם השני לעוגנים שלכם, לא ההפך. זו הגלריה שלכם והלקוח שלכם, ועקביות חשובה יותר משל מי היה הפריים.

מה לומר לצלם השני

היו ספציפיים לגבי הסטנדרט, לא רק לגבי לוח הזמנים. צלם שני שיודע את יעד הצבע ואת חלוקת הכיסוי ימסור לכם סט שמתמזג בנקיות. כזה שיודע רק את שעת ההגעה ימסור לכם חתונה שנייה לערוך.